Антуан Сент-Экзюпери - הנסיך הקטן

אז מחה את מצחו בממחטה מקושטת ריבועים אדומים. “יש לי עבודה מפרכת. בימים עברו המלאכה היתה קלה יותר. כיביתי את הפנס בבוקר, ובערב שבתי והדלקתי אותו. יכולתי לנוח במשך היום, ובלילה ישנתי.”

“וההוראות שונו מאז?”

“ההוראות לא שונו,” ענה מדליק הפנסים. “זו הצרה! משנה לשנה הפלנטה מסתובבת במהירות גדולה יותר, וההוראות לא שונו!”

“ואם כך?” שאל הנסיך הקטן.

“אם כך הפלנטה עכשיו משלימה סיבוב במשך דקה אחת, ולא נותרה לי ולוא שניה כדי לנוח. פעם בכל דקה עלי או להדליק את הפנס או לכבותו!”

“זה מצחיק! הימים אצלך נמשכים דקה אחת!”

“זה לא מצחיק כלל!” אמר מדליק הפנסים. “בעת ששוחחנו בינינו חלף חודש שלם.”

“חודש?”

“כן, חודש - שלושים דקות, שלושים ימים! ערב טוב.” והוא שב והדליק את הפנס.

הנסיך הקטן התבונן בו, וחש חיבה אל מדליק הפנסים, הדבֵק בהוראות שניתנו לו בנאמנות רבה כל כך. עלו בזכרונו השקיעות שהוא עצמו הלך לחפש, בימים אחרים, בכך שהיה מתיק את כסאו, והוא רצה לעזור לידידו.

“אתה יודע,” הוא אמר, “אני מכיר שיטה באמצעותה תוכל לנוח בכל עת שתחפוץ.”

“אני תמיד רוצה לנוח,” אמר מדליק הפנסים,

כי אפשרי שאדם יהיה נאמן ועצלן, בעת ובעונה אחת.

הנסיך הקטן המשיך להסביר:

“הפלנטה שלך כל כך קטנה שאפשר להקיף את כולה בשלושה צעדים. כדי להיות כל הזמן בזריחה, עליך להתמיד וללכת, די לאט. כאשר תרצה לנוח, תצעד…והיום ייארך ככל שתחפוץ.”

“זה לא יועיל לי הרבה,” אמר מדליק הפנסים. “הדבר היחיד שאני באמת אוהב הוא לישון.”

“זה חוסר מזל.” אמר הנסיך הקטן.

“זה חוסל מזל”, אמר מדליק הפנסים. “בוקר טוב.”, וכיבה את הפנס שלו.

“אדם זה”, חשב לעצמו הנסיך הקטן בעת שהמשיך במסעו, “אדם זה יהיה ללעג בפי כל האחרים - בפי המלך, האיש היהיר, השתיין, ואיש העסקים, ועם זה הוא היחיד מביניהם שאיננו מגוחך בעיני. אולי מן הסיבה שהוא עוסק בדבר־מה נוסף פרט לעצמו.”

הוא נאנח בצער, ושב ושח לעצמו: “איש זה הוא היחיד מהם אשר יכול היה להיות ידידי. אבל הפלנטה שלו קטנה מדי. אין בה די מקום לשניים…”

מה שהנסיך הקטן לא הודה בו היה, שהוא מצר לעזוב את הפלנטה הזאת במיוחד בגלל 1440 שקיעות החמה שאפשר לראות בה בכל יום.

הפלנטה השישית היתה רחבת ידיים פי עשר מהפלנטה הקודמת. גר בה איש בא־בימים שכתב בספרים עבי־כרס.

“הנה מגיע חוקר ארצות!” הוא קרא כאשר ראה את הנסיך הקטן מתקרב.

הנסיך הקטן ישב, כשהוא מתנשף. הוא כבר עבר במסעו דרך רבה כל כך.

“מאין אתה בא?” שאל אותו האיש הזקן.

“מהו הספר הגדול הזה?” שאל הנסיך הקטן, “מה מעשיך?”

“אני גיאוגרף”, ענה לו האיש הזקן.

“מה פרוש גיאוגרף?” שאל הנסיך הקטן.

“גיאוגרף הוא אדם בעל השכלה נרחבת, אשר יודע את מקומם של כל הימים, הנהרות, הערים, ההרים והמדבריות”.

“זה מענין מאד”, אמר הנסיך הקטן. “סוף סוף בעל מקצוע אמיתי!” והוא שלח מבט סביבו, על הפלנטה של הגיאוגרף. מעולם לא ראה פלנטה רבת־הוד כמותה.

“הפלנטה שלך יפה מאר”, אמר, “יש כאן אוקיאנוסים?”

“אין לי מידע על כך”, אמר הגיאוגרף.

“אה!”, הנסיך הקטן היה מאוכזב. “יש כאן הרים?”

” אין לי מידע על כך”, אמר הגיאוגרף.

“וערים, נהרות, ומדבריות?”

“גם על כך אין לי מידע”, אמר הגיאוגרף.

“אבל אתה גיאוגרף!”

“אמת”, ענה הגיאוגרף, “אך אינני סייר. הפלנטה שלי אין בה סיירים, ואין זה מתפקידו של הגיאוגרף לספור את הערים, הנהרות, ההרים, הימים, האוקיאנוסים והמדבריות. הגיאוגרף הוא רב־חשיבות מכדי שייצא לשיטוטים. הוא אינו עוזב את לשכתו, אלא מקבל בה את פניהם של סיירים ומגלי־ארצות .

הוא מדובב אותם, וכותב את רשמיהם מן המסעות שעשו. אם רשמיו של מי מביניהם מעניינים במיוחד, הגיאוגרף מצווה על בדיקת אישיותו המוסרית של סייר זה.

“למה זה?”

“משום שאם סייר חוקר־ארצות יספר בדותות, הוא ימיט אסון על ספריו של הגיאוגרף. כמוהו גם סייר ששותה לשוכרה”.

“מדוע?” שאל הנסיך הקטן.

“מפני שאדם שתוי רואה הכל פעמיים. זה יגרום לגיאוגרף לרשום בספרו שני הרים, במקום שקיים בו הר אחד בלבד.”

“אני מכיר מישהו”, אמר הנסיך הקטן, “שיהיה סייר גרוע”.

“זה יתכן”, אמר הגיאוגרף. ” אזי, אם הבדיקה מעלה שהסייר הוא בעל מוסריות ללא דופי, נערכת חקירה באשר לתגליתו.”

“הולכים לראות אותה?”

“לא, זה מסובך מדי. ברם דורשים מן הסייר שיספק ראיות לתגליתו. למשל, אם גילה הר גבוה, עומדים על כך שיביא משם אבנים גדולות.”

לפתע הגיאוגרף התנער:

“אבל אתה - אתה מגיע מדרך רחוקה! אתה סייר! תאר בפני את הפלנטה שלך.”

הוא פתח את מחברתו הגדולה וחידד את העפרון. זכרונותיו של סייר נרשמים תחילה בעפרון, כי יש להמתין לבדיקות, לפני שהזכרונות נכתבים בדיו.

“ובכן?” שאל הגיאוגרף.

” במקום שאני גר בו”, אמר הנסיך הקטן, “זה לא כל כך מעניין. הכל מאד קטן. יש לי שלושה הרי געש, שניים מהם פעילים והשלישי כבוי, אבל לעולם אין לדעת.”

“לעולם אין לדעת”, אמר הגיאוגרף.

“יש לי גם פרח”.

“איננו רושמים פרחים”, אמר הגיאוגרף.

“מדוע לא? הפרח הוא הדבר היפה ביותר בפלנטה שלי!”