Антуан Сент-Экзюпери - הנסיך הקטן

“איננו רושמים אותם”, אמר הגיאוגרף, “משום שהם בני־חלוף”.

“מה פרוש בני־חלוף?”

“מבין כל הספרים, ספרי גיאוגרפיה הם המדוייקים ביותר. תקֵפותם לעולם עומדת. מאד נדיר שהר מש ממקומו. מאד נדיר שאוקיאנוס מתרוקן ממים. אנחנו כותבים אודות דברים נצחיים.”

“אבל הר געש עשוי להתעורר”, קטע הנסיך הקטן את דבריו, “מה פרוש בני־חלוף?”

“אם הר געש פעיל או כבוי זה היינו־הך עבורנו. הדבר החשוב הוא ההר עצמו, והוא אינו משתנה לעולם.”

“אבל מה פרוש בני־חלוף?”, חזר ושאל הנסיך הקטן, אשר אף פעם, מעולם בימי חייו, לא הרפה משאלה אחרי ששאל אותה.

“פרושו שהדבר נמצא בסכנת היעלמות בתוך תקופה קצרה”.

“האם הפרח שלי נמצא בסכנת היעלמות בתוך תקופה קצרה?”

“בוודאי”.

“הפרח שלי הוא בר־חלוף”, שח בלבו הנסיך הקטן, “ואילו היא חושבת שארבעת קוציה די בהם כדי להגן עליה בפני כל העולם. ואני נטשתי אותה לגמרי לבד בפלנטה שלי”.

ובפעם הראשונה עלה בו רגש חרטה. אבל אז התעשת ושאל:

“באיזה מקום אתה ממליץ לי שאבקר?” הוא שאל.

“בכוכב לכת אֶרֶץ”, ענה הגיאוגרף. שִמעו יצא למרחוק.

והנסיך הקטן יצא לדרכו, כשהוא חושב אודות הפרח שלו.

אם כך הפלנטה השביעית היתה אֶרֶץ.

אֶרֶץ אינה פלנטה ככל האחרות. יש בה 111 מלכים (כולל, כמובן, את המלכים הכושים), יש בה 7,000 גיאוגרפים, 900,000 אנשי עסקים, 7,500,000 שיכורים, 311,000,000 רברבנים - ובסך הכל שני מיליארד מבוגרים.

כדי להמחיש בעיניכם את גודלה של הפלנטה ארץ, אספר לכם שלפני גילוי החשמל היה צורך בצבא של 462,511 מדליקי פנסים כדי להפעיל את פנסי הרחוב על פני שש היבשות.

ממרחק־מה היה זה מחזה מרהיב עין. תנועתו של צבא מדליקי הפנסים היתה מתואמת כמו בלט באופרה.

ראשונים נכנסו מדליקי הפנסים של ניו-זילנד ואוסטרליה. אחרי שהאירו את הפנסים שלהם היו פורשים לשנת לילה, ואל הבמה עלו מדליקי הפנסים של סין וסיביר לביצוע קטע המחול שלהם.

אזי היו גם הם נסוגים אל מאחורי הקלעים, ובא תורם של מדליקי הפנסים מרוסיה ומהודו. אחריהם באו מדליקי אפריקה ואירופה.

הבאים בתור היו מדליקי הפנסים של דרום אמריקה, ובעקבותיהם אלה שבצפון אמריקה.

לעולם לא חלה טעות בסדר ההופעה על הבמה.

זה היה מחזה עוצר נשימה!

מכולם רק הממונה על הפנס הבודד הניצב בקוטב הצפוני ועמיתו הממונה על פנס הרחוב בקוטב בדרומי, חיו חיי בטלה נטולי דאגות.

הם עבדו שתי פעמים בלבד בכל שנה.

כשמישהו רוצה להיראות שנון, לפעמים הוא סוטה קצת מן האמת.

לא דייקתי כאשר סיפרתי לכם על מדליקי הפנסים, ואני עלול לצייר רושם מוטעה על הפלנטה שלנו בעיני אלה שאינם מכירים אותה.

למעשה, בני האדם תופסים שטח קטן מאד מפני הכוכב. אם שני מיליארד התושבים אשר מאכלסים את הארץ, יעמדו זקופים ויצטופפו קצת, כמו שעושים בעצרות־עם, אפשר יהיה בקלות לשים את כולם בכיכר ציבורית שאורכה 20 מייל ורוחבה 20 מייל.

אפשר לצופף את כל האנושות כולה לתוך הזעיר שבאיי האוקיאנוס השקט.

המבוגרים, בכך אין לי ספק, לא יאמינו לכם. הם משווים ברוחם שהם ממלאים חלל גדול, הם נדמים בעיני עצמם חשובים כמו עצי באובב. תציעו להם לחשב את החישובים בעצמם, הם הרי מעריצים מספרים, וזה יניח את דעתם.

אבל לא, אל תבזבזו זמן לריק על מטלה זו. זה איננו דבר בעל חשיבות. אתם הרי נותנים בי אמון.

כאשר הנסיך הקטן הגיע לארץ, הוא הופתע מכך שלא ראה בה איש. כבר החל לכרסם בו חשש שמא הגיעה לפלנטה הלא נכונה, כאשר ראה חישוק, אשר צבעו כצבע הסהר בזריחתו, מבהיק על החול.

“ערב טוב”, ברך הנסיך הקטן באדיבות.

“ערב טוב”, אמר הנחש.

“מהי פלנטה זו שעליה נחתתי?” שאל הנסיך הקטן.

“זוהי אֶרֶץ. כאן אפריקה”, ענה הנחש.

“האם אין אנשים בארץ?”

“כאן מדבר. אין אנשים במדבר. הארץ גדולה”, אמר הנחש.

“הנסיך הקטן התיישב על אבן ונשא את עיניו אל עבר השמיים.

“אני תוהה”, הוא אמר, “אם הכוכבים נדלקים בשמים פשוט כדי שכל אחד מאתנו יוכל למצוא את הכוכב שהוא שלו. תראה את הפלנטה שלי… היא בדיוק מעלינו… אבל כל כך רחוקה!”

“היא יפה”, הנחש אמר. “מה הביא אותך לכאן?”

“היו לי בעיות עם פרח”, אמר הנסיך הקטן.

“אה”, אמר הנחש.

ושניהם נדמו.

“היכן הם בני האדם?” פתח הנסיך הקטן שוב בדברים, “זה קצת בודד במדבר”.

“זה גם בודד בין בני האדם”, ענה הנחש.

הנסיך הקטן הביט בו ממושכות.

“אתה חיה משונה”, אמר לבסוף, “אתה דקיק כמו אצבע…”

“אבל אני רב עוצמה יותר מאצבעו של מלך”, אמר הנחש.

הנסיך הקטן חייך, “אינך רב עוצמה… אפילו אין לך רגליים… אינך יכול לערוך מסעות…”

“אני יכול לשאת אותך רחוק יותר מכל ספינה”, אמר הנחש.

הוא התפתל סביב קרסולו של הנסיך הקטן כמו אצעדה של זהב:

“זה אשר אגע בו, יוּשָב אל הארץ אשר ממנה בא”, אמר. “אבל אתה תמים, וטהור, ובאת מכוכב…”

הנסיך הקטן שתק.

“לבי נכמר עליך - אתה חלש ושברירי, על פני ארץ זו העשויה חלמיש”, אמר הנחש. “אם יום אחד יגברו עליך הגעגועים אל הפלנטה שלך, אני אוּכל לעזור לך. אני אוּכל…”