Антуан Сент-Экзюпери: הנסיך הקטן

ב-1920 שב התוכן התורכי והציג את תגליתו. זאת הפעם היה לבוש בסגנון אלגנטי, והכל קיבלו את חוות דעתו.

.

סיפרתי לכם פרטים אלה אודות אסטרואיד B-612, ואף ציינתי את מספרו, בגלל המבוגרים. מבוגרים אוהבים סְפרות.

כאשר אתה מספר להם שיש לך חבר חדש, לעולם לא ישאלו אותך אודות דברים שבמהוּת. הם לא ישאלו: “מה צליל קולו? איזה משחקים אהובים עליו ביותר? האם הוא אוסף פרפרים?”

תחת זאת, ישאלו: “בן כמה הוא? כמה אחים לו? מה משקלו? כמה כסף משׂתכר אביו?” רק כך הם חשים שהם מכירים אותו.

אם תאמרו למבוגרים:

“ראיתי בית יפה בנוי מלבנים חכליליות, ולו פרחי גרניום בחלונות, ויונים על הגג”, לא יוכלו לשָווֹת בעיניהם את הבית כלל. יש לומר להם: “ראיתי בית שמחירו מאה מיליון פרנק”, ואז יתפעלו: “או, איזה יופי!”

כך, אם תאמרו להם: “ההוכחה שהנסיך הקטן ה י ה היא, שהוא היה שובה־לב, שצחק, ושרצה כּבשָׂה. אם מישהו רוצה כבשה, זו הוכחה לכך שהוא קיים”, הם ימשכו בכתפיהם, וינהגו בכם כבילדים קטנים. אבל אם תאמרו: “הפלנטה אשר ממנה בא היא אסטרואיד B-612”, אזי ישתכנעו, ויניחו לכם משאלותיהם. כאלה הם. זו אינה אשמתם, ועל הילדים לנהוג בהם באורך־רוח.

אבל אנו, אנו שמבינים את החיים, אין אנו מייחסים חשיבות למספרים. הייתי חפץ להתחיל את סיפורִי באופן שמתחילים לספר אגדה. הייתי רוצה לכתוב: “היֹה היָה פעם נסיך קטן, שחי על פלנטה, שהיתה רק קצת גדולה ממנו עצמו, והיה לו צורך בכבשה..” עבור אלה שמבינים את החיים זה היה מעניק נופך של אמינות לסיפור.

כי אינני רוצה שמישהו יקרא את ספרי כלאחר־יד. הזכרונות האלה העציבו אותי מאד בעת שכתבתי אותם. שש שנים חלפו מאז הלך ממני ידידי עם כבשתו. אני מנסה לתאר אותו כאן, כדי שלא אשכחנו. עצוב לשכוח חבר. לא לכל אחד יש חבר, ואם אשכח אותו, אני עלול להיות ככל המבוגרים אשר אינם מתעניינים אלה במספרים.

לצורך זה, קניתי שוב קופסה של צבעים ועפרונות. קשה לחזור ולצייר בגילי, לאחר שמאז גיל שש, לא ציירתי אלא תמונות של נחש בואה מבחוץ, ונחש בואה מבפנים. אשתדל ככל שאוכל שהדיוקנאות יהיו קרובים למציאות, אבל אין בי בטחון שמלאכתי תִצלח. ציור אחד עולה יפה, ומשנהו אין בו שום דמיון לנושא המצוייר. אני גם שוגה רבות באשר לגובהו של הנסיך הקטן: בכמה מקומות הוא גבוה מדי, ובמקומות אחרים נמוך מדי. ויש לי ספקות לגבי הצבעים של תלבושתו.

כלומר, אני מגשש בדרכי ככל יכולתי, לפעמים טוב, לפעמים רע. ודאי גם אשגה בפרטים מסוימים בעלי חשיבות, אבל אין זו אשמתי - ידידי מעולם לא הסביר לי דבר. אולי חשב שאני כמוהו, אבל לרוע המזל אינני יכול לראות כבשים מבעד לדפנות קופסה. אולי דמיתי קצת למבוגרים. הייתי אנוס לגדול.

בכל יום למדתי פרט נוסף על הפלנטה של הנסיך הקטן, על לכתו ממנה, על המסע שלו. המידע הזה הגיע באיטיות, כאשר נשר במקרה מבין הגיגיו. כך שמעתי ביום השלישי אודות הקטסטרופה של עצי הבָּאוֹבָּב.

גם הפעם עלי להודות על כך לכבשה, משום שהנסיך הקטן שאל אותי לפתע, כאילו ספק חמור חִלחֵל בו פתאום:

“האם נכון שכבשים אוכלות שיחים קטנים?”

“כן, זה נכון.”

“אה! אני שמח!”

לא הבנתי מה חשיבות בכך שכבשים יאכלו שיחים קטנים, אבל הנסיך הקטן הוסיף: “אם כך, הם יאכלו עצי באובב”?

ציינתי בפני הנסיך הקטן שעצי באובב אינם שיחים קטנים, אלא ההפך מזה: אלה עצים גדולים כמו כנסיות, אשר גם אם ייקח איתו עדר של פילים, העדר כולו לא יאכל עד תום אפילו עץ באובב אחד.

הרעיון של עדר פילים הצחיק את הנסיך הקטן. “יהיה עלינו לערום אותם איש על רעהו”, הוא אמר.

ואז העיר הערה נבונה: “לפני שהם נעשים כל כך גדולים, עצי הבאובב מתחילים את דרכם כשהם קטנים”.

“זו אמת לאמיתה”, אמרתי. “אבל למה נחוץ לך שהכבשה תאכל עצי באובב קטנים?”

הוא ענה: “או באמת!”, כאילו שוחחנו על דבר שהוא מובן מאליו. ואילו אני נדרשתי למאמץ מחשבתי גדול כדי לפתור חידה זו ללא עזרתו.

למדתי שבפלנטה של הנסיך הקטן, כמו בכל הפלנטות, יש צמחים טובים וצמחים רעים. עקב כך, יש זרעים טובים שמקורם בצמחים טובים, וזרעים רעים, אשר מקורם בצמחים רעים.

אבל הזרעים הם בלתי נראים לעין. הם ישֵנים עמוק בתוך האדמה, עד אשר אוחז באחד מהם רצון להתעורר. אז הזרע הקטן מתמתח ומתחיל בהססנות לשלוח זלזל קטן לעבר החמה. אם זה נֶבֶט של צנונית או שיח־ורד, יש להניח לו לגדול כאוות נפשו. אבל אם זהו צמח רע, יש לעקור אותו מוקדם ככל האפשר, מיד ברגע שמזהים אותו.

היו כמה זרעים נוראיים בפלנטה שהיא ביתו של הנסיך הקטן - היו אלה זרעי באובב. קרקע הפלנטה היתה מלאה בהם. אם מאחרים לטפל בעצי הבאובב, לנצח אי אפשר עוד להיפטר מהם. הם מתפשטים בכל רחבי הכוכב, שורשיהם חודרים את מעבה האדמה, ואם הפלנטה קטנה מדי ועצי הבאובב רבים מדי, הפלנטה מתבקעת לבסוף לרסיסים.

“זה ענין של משמעת”, הסביר לי הנסיך הקטן אחר כך. “לאחר שמסיימים את רחצת הבוקר, יש לדאוג בקפדנות לנקיון הפלנטה. יש לעקור באדיקות את כל שתילי הבאובב, ברגע שאפשר להבדיל בינם לבין שיחי ורד, שנראים דומים להם כשהם צעירים. זו מלאכה משעממת”, אמר הנסיך הקטן, “אבל גם מאד קלה”.