Михаэль Лайтман: Книга 12. Раскрытие Творца (старое издание)

כמו במכשיר רדיו בעל מתאר תנודתי, שיכול ליצור גל מסוים. אם אותו גל קיים גם מחוץ למכשיר אז הוא קולט אותו ומגיב לגל החיצוני הזה. כך זה פועל גם אצלנו. אם תהיה לנו לפחות תכונה אחת קטנה של העולם הרוחני החיצוני, נתחיל להרגיש אותו בתוכנו.

המקובל רוכש במהלך התפתחותו יותר ויותר תכונות רוחניות. כך הוא מתחבר לכל רבדיו של העולם הרוחני. הכל בנוי על אותו עיקרון. אנחנו כולנו, כל בני האדם, קשורים האחד לשני כנשמה אחת. לכולנו יש אחריות קולקטיבית. לכן נחשב המקובל ל"יסוד עולם". הוא משפיע לכל העולם, וכל העולם משפיע לו.

גם המדען החוקר משתמש בחמשת חושיו בלבד. כל ציוד מדויק ומתוחכם, טכני, מכני ואחר שנחשב בעינינו «אובייקטיבי», רק מרחיב את גבולות חושינו, כדי שנשמע, נראה, נריח, נטעם ונמשש ביתר רגישות. בסופו של דבר, זה שבודק, מודד ומעריך את מה שקיבל בתוצאות הבדיקות, הוא האדם עצמו, דרך חמשת חושיו. ברור שהוא לא יכול לתת ציון מדויק ואוביקטיבי למה שבא מחושיו. הקבלה מאפשרת לנו לעשות את זה. לכן היא מקור כל החכמות והכל נכלל בה.

בזמן הלימוד מתחיל האדם להבין, להרגיש, להעריך ולעבוד עם כל המציאות, גם הרוחנית וגם הגשמית, בלי שום הבדל ביניהן. המקובל משיג את העולם הרוחני בעודו נמצא בגוף הזה בעולם שלנו. הוא מרגיש את שני העולמות ללא שום גבול ביניהם.

רק כשהאדם יוצא להרגשת המציאות האמיתית, הוא רואה את הסיבות למה שנעשה איתו כאן. כך הוא מבין את התוצאות של מה שהוא עושה. אז לראשונה הוא מתחיל להיות מציאותי, חי, חש הכל, ויודע מה לעשות עם עצמו ועם חייו.

לפני שהוא מגיע להכרה הזאת הוא ממש עיוור. אין לו שום אפשרות לדעת למה נולד, מי הוא ומה תוצאות מעשיו. הכל נסגר לגביו בתוך גבולות העולם הגשמי, ואיך שהוא בא אליו כך הוא הולך ממנו.

כולנו נמצאים בינתיים בדרגה שנקראת «העולם הזה». חושנו מוגבלים במידה שווה, ולכן מצטיירת בפנינו אותה תמונה.

נכון לעכשיו אנחנו מבינם את העולם בעזרת הקליטה הגשמית, הפיזית. היא לא משתנה, היא נשארת, אבל תוך כדי לימוד אנחנו מוסיפים עליה עוד כמה חושים. בעזרתם אנו מגלים עוד כמה צורות, ואז רואים דברים שהיום אין ביכולתנו לראות.

הדרגה שלנו היא הנמוכה ביותר, כי אנחנו נמצאים בקצה הנגדי לבורא. תכונת הבורא היא השפעה מוחלטת, ואילו תכונתנו הטבעית היא רק קבלה לעצמנו. מהדרגה הזו מתחילים לעלות על ידי תיקון הרצון. אז מתחילים לגלות מסביב עוד מציאות. אבל בעצם לא משתנה שום דבר סביבי. אני משתנה בתוכי, ועקב השינוי אני קולט תוספת שישנה סביבי. אחר כך גם התוספת הזו נעלמת ואני מרגיש שהכל רק הבורא, הכוח העליון המוחלט. הצורות האלה שאני מתחיל לגלות לאט לאט נקראות «עולמות».

לכן רצוי שאשתמש בחושי ולא אדמיין את המציאות הרוחנית. הדמיון רק ירחיק אותי מההשגה. המקובל משיג את העולמות העליונים באופן מוחשי, ממש כמו שאנו משיגים את עולמנו הגשמי.

העולמות נמצאים ביני ובין הבורא ומסתירים אותו ממני, כמו שכותב בעל הסולם, הם כאילו מסננים לי את אור השם ואז אני רואה את המציאות סביבי בצורה מסוימת. בעצם אפשר לומר שאין חוץ ממני ומהבורא כלום.

כל ההפרעות, העולמות האלה ביני לבינו, מסתירים אותו מפני. אלו מסכים שמונחים על החושים שלי. אני לא רואה אותו בצורתו האמיתית, אלא רק מיקטע. חלק ממנו מצטייר לי כך. מקורה של המילה «עולם» הוא «העלמה». חלק מהאור הוא מעביר וחלק הוא מסתיר. לכן, ככל שהעולם יותר עליון הוא מסתיר פחות.

בעיניהן של בריות שונות בעולמנו מצטיירת תמונה שונה של המציאות. ההגיון אומר שהמציאות הזו חייבת להיות אחידה לכולם. בכל זאת אחד שומע כך, והשני אחרת, אחד רואה בצורה כזאת, והשני בצורה אחרת. זה דומה ל"מן" במדבר, כמו שמסופר בספר התורה, שכל אחד היה יכול לטעום בדבר המופשט, הרוחני הזה, את מה שהוא רצה, על פי חושיו.

בעל הסולם נתן דוגמה של חשמל: יש לנו בבית שקע חשמלי, בשקע הזה ישנה אנרגיה מופשטת. החשמל שבשקע הזה מקרר, מחמם, יוצר ואקום, יוצר לחץ, בהתאם למכשיר שאנחנו מחברים אליו, לפי מה שיכול להוציא ממנו הכלי שמתחבר אליו. אבל הכוח הזה בעצמו מופשט ואין לו צורה מוגדרת. הכלי מגלה את מה שנמצא כפוטנציאל בתוך החשמל.

כך אנחנו יכולים לומר גם על האור העליון, על הבורא, שאין בו שום צורה, שהוא נמצא באחדות פשוטה. כל אחד מרגיש את הבורא לפי תיקון תכונותיו. בתחילת דרכו יכול האדם לדמות שקיימת רק המציאות של עצמו, ולהתעלם מכל כוח עליון.

לאחר מכן יגלה בהדרגה, על ידי תיקון חושיו, את המציאות האמיתית, הרחבה. ובשלב מאוחר יותר, אם יתקן את כל החושים שלו בהתאם לתכונות של האור הסובב אותו, אז בינו לבין האור, בין האדם לבין הבורא, לא תהיה שום מחיצה. כאילו אין שום הבדל בין תכונותיהם. אז יגיע האדם להשגת האלוקות בצורתה האמיתית. ה"אלוקות" היא הדרגה העליונה ביותר שברוחניות.

בעולם שלנו, בתוכנו, קיים חוש כללי שנקרא רצון לקבל, עם חמישה כלי קליטה שהם חמשת החושים. כשמקבלים את החוש השישי שנקרא החוש הרוחני, הוא עובד לפי חמשת החושים האלה. זאת אומרת, שגם הוא מתחלק לחמישה חלקים.

גם בו מתקימים אותם התהליכים שמתרחשים בחמשת החושים שקולטים את העולם הזה. הטבע לא משתנה מעולם לעולם, משתנה רק החומר של העולם. ככל שהעולם יותר גבוהה כך גם החומר שלו יותר זך. אבל התהליכים לא משתנים ולא מתהפכים, הכל אותו דבר.